יום רביעי, 9 באוקטובר 2013

האמן כצייד

(תאריך הכתיבה)16.1.12

מה שעולה לי בראש כעת כאשר אני קוראת את וירג'יניה וולף הוא עצמתן של המילים. כלומר מה שהיא בעצם אומרת שהאמן מסתכל לתוך עצמו ואחר כך כותב על העבר, ההווה או אולי העתיד אבל מתוך איזה טרנס מסוים.
היא מדברת על כך שהאומן הוא צייד של חוויות.
אדם מתבונן בטבע. לאדם יש רקע של מחשבות, ידע, תפיסות, מצב רוח ועוד. יש רגע של קסם שבו המחשבות מתמזגות עם הטבע והטבע כאילו נכנע למחשבה. הטבע עובד בשביל היוצר – הוא חורג מהזמן, מציר ההתקדמות שלו. קופא- מופעל ע"י היוצר ומפעיל אותו. זהו רגע ההיקסמות ואחריו באה עבודת העיבוד.
רגע ההיקסמות הוא מיוחד ויחיד במינו. הוא יכול להימשך זמן רב או שהיוצר ירגיש שהזמן עצר או נמשך זמן רב ובעצם זהו הרף עין קצר ויחיד.
חד פעמיות הרגע- רגע שנלכד לא יומת. המשימה ללכוד רגעים.
את החפירה, גושי אדמה חומים הפוכים, צמחי חורף רעננים, יומיים של סערות וגשמים, קולות ציפורים מכל כיוון ובכל שפה שהיא, קשה לבודדם. ריח פריחת הדרים, אישה זרה נהרגה השבוע בפיגוע בירושלים.
עלי שלכת של עץ תות, עלי שלכת של גפן, סירפדים, לופים, נדנדה ועליה מזרן מרופט ומלוכלך. שולחן עץ מוזנח וסביבו צמחייה גבוהה. מסביב תמונה של טבע המשתלט על הסדר של  האדם. מתחת לסוכת הגפנים שני מקררים, שולחן עם כל מיני בקבוקים וקרטון גדול. אגרייה חדשה עומדת בצד ולידה טלוויזיה ישנה מכוסה בעלי ברוש שנשרו. סולם, המון זרדי ורדים מסביב.
לגן יש רעש תמידי של כל מיני דברים זזים, נושרים, מתקתקים, אני מרגישה שאני ממש אורבת להתרחשויות.
רואה את העננים מתקרבים, לא בטוח שלא ירד גשם כרגע. אבל אי אפשר לייחס לטבע כוונה, כל ניסיון כזה הוא על אחריות הכותב בלבד. אתה מצפה לראות סדר בעולם: שמים ויבשה אגם וצמחים ובתים, כל דבר במקומו. פתאום הרגשה של ורטיגו- הדברים מתערבבים, לא ברור מה למטה ומה למעלה.
לשבת, להסתכל בנוף ולחכות להתרחשות. מה יכולה להיות ההתרחשות: חילופי צבעים, ריח, רוח, קול, זווית ראייה, תמונה, היפוך תמונה.




יום חמישי, 3 באוקטובר 2013

אני מתחילה לקבל תגובות לספר השירים שהוצאתי "שירת האדמה"

חוויית הוצאה הספר נתפסת לפעמים כדומה ללידה.
 אני לא יכולה להסכים להשוואה הזו.

מבחינתי הוצאת הספר היא הדיבור הפנימי שלי שהפך לשיר  שמגיע אל  אנשים אחרים ויוצר אצלם מן סוג של הד.
 הם, הקוראים, מגיבים וחוזרים אלי עם תגובותיהם המגוונות ומפעילים אצלי תגובת הד אליהם.
 זה כמו תוף שמתופף לתוף רחוק ממנו באפריקה. השיר הוא כתוף טם-טם שהדהודו הולך אל המרחבים ולכל רוחות השמיים.