אזדרכת

בַּחֹרֶף אֲנִי מְרִימָה  אֶת הָרֹאשׁ,

מְהַדֶּקֶת אֶת הַמְּעִיל.

אֶצְבָּעוֹת דַּקּוֹת וְרֻדּוֹת-חוּמוֹת מַחְזִיקוֹת מוּלִי

אֶשְׁכּוֹלוֹת פְּרִי בִּקְלִפָּה לְבָנָה,

שֶׁקֻּפָּה, מְקֻמֶּטֶת.

אֲנִי מַשְׁפִּילָה מַבָּט, נִזְכֶּרֶת,

עָלַי לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִמְעֹד

עַל מִשְׁטַח הֶעָלִים וְהַפְּרִי הָרָמוּס.

בַּאֲבִיב אֲנִי מוּכָנָה לִקְרָאתֵךְ,

נִמְשֶׁכֶת אֵלַיִךְ, לְהַצְמִיד אֶת הָאַף,

וְקוֹטֶפֶת  מִמֵּךְ תִּפְרַחַת אַחַת.

בַּאֲבִיב,  הַלָּבָן-סָגֹל שֶׁלָּךְ

בְּרֵיחוֹ הַמָּתוֹק הוּא גּוּפִיָּה לְבָנָה

עַל  מִכְנְסֵי הִתְעַמְּלוּת תְּפוּחִים.