יום שני, 13 בפברואר 2012

האוסף שלי

האוסף

בבוקר הופיעה שחרורה נמרצת וצייצה ציוץ גס. היא לא ניסתה לסלסל, פשוט צייצה בעקביות. רק אחר כך ראיתי את החתול עובר וציוצה התגבר עוד ועוד.
יש לי אוסף של קולות, צבעים, ריחות ותמונות. התחלתי לאספם מזמן, אולי מאז ומתמיד.
בשנה האחרונה עלה באופן משמעותי כמות הפריטים באוסף, הם מתרבים בקצב מסחרר ועלי לקלוט אותם ביעילות.
למשל, השחרורה המדוברת כאן, כבר הופיעה לפני מזה זמן אולם רק היום נכנסה לאוסף. בן זוגה הוא בעל זכות ראשונים. הוא היה הגורם לצורת השמירה החדשה שהנהגתי לעצמי. השחרורה מככבת הבוקר אולם תוך כדי ליוו אותה קולות של צרצרים, ציקדות וצקצוק הצופיות.
כמו בכל אוסף אחר גם כאן יש צורך להקדיש את הזמן הפנוי ובעיקר כל הזמן לאתר את הפריט הבא. למדתי שהפריטים מצויים סביבי כל הזמן אבל כדי שיהיו חלק מן האוסף אני צריכה לפעול עליהם בעצמי ובכך לרכוש אותם.
כך רכשתי את קולות כפכפי העץ במוזיאון ואת פריחת הסיגלון במאי או את מלבושיו המתחלפים של עץ האיזדרכת.
יש והמראות, הקולות והתמונות נכנסים אל האוסף בקלות רבה ביותר. הם מקישים על דלתי ומתיישבים בביתי בלי פעולה או מאמץ מיוחדים וכותבים את עצמם. כך נכנסו אלי העננים הורודים והברוש הגברי ואפילו אדמת הגליל הריחנית האדומה כדם.
לפעמים יש תקלות. יש לי מועמד רציני שכבר יותר משבוע מסרב להיכתב. לא עזרו מאמצי, השתדלותי וכל מיני תכסיסים שלימדתי את עצמי או למדתי מאחרים, השיזף האציל וטעם פירותיו החמצמצים-תפוחיים מקשים עלי.
יש לי סבלנות, בכוח זה לא עובד. אני יודעת שביום מן הימים הוא יחליק ויכתוב את עצמו אל האוסף .