יום שבת, 21 בינואר 2012

תערוכת אמנות במוזיאון של המרכז לאמנות בבנקוק



 

דייגים מהפרובינציה הדרומית
מציגים אמנות עם נשים
משתחררות מדרומה של תאילנד.

בתי כלונסאות על המים
נערמו בקולאז' צבעוני
שלא זכרתי כמוהו.

פסוקי הקוראן התפתלו
כנחשים סביב פינג'אנים וקומקומים.

דרקוני נייר ונחשי קרטון
תלויים על חוטים,
לצד עורות דגים מיובשים.

דיוקנאות של פנים
גסים, מצוירים באהבה למודל.
מוסיקה אתנית מוסלמית
כשירת סירנות מכשפת, נשמעה
במעלה מדרגות המוזיאון.

אמנות שימושית של ריחות,
מראות וטעמים.
במזנון שבירת צום הרמאדן.

סבבתי במעגל של קסם.
מבינה למי שייכים החופים,
הקוקוס, הדגים
והפאפיה שכה אהבתי.



האמן כצייד

האמן כצייד

מה שעולה לי בראש כעת כאשר אני קוראת את וירג'יניה וולף הוא עוצמתן של המילים. כלומר מה שהיא בעצם אומרת שהאמן מסתכל לתוך עצמו ואחר כך כותב על העבר, ההווה או אולי העתיד אבל מתוך איזה טרנס מסוים.
היא מדברת על כך שהאומן הוא צייד של חוויות.
אדם מתבונן בטבע. לאדם יש רקע של מחשבות, ידע, תפיסות, מצב רוח ועוד. יש רגע של קסם שבו המחשבות מתמזגות עם הטבע והטבע כאילו נכנע למחשבה. הטבע עובד בשביל היוצר – הוא חורג מהזמן, מציר ההתקדמות שלו. קופא- מופעל ע"י היוצר ומפעיל אותו. זהו רגע ההיקסמות ואחריו באה עבודת העיבוד.
רגע ההיקסמות הוא מיוחד ויחיד במינו. הוא יכול להימשך זמן רב או שהיוצר ירגיש שהזמן עצר או נמשך זמן רב ובעצם זהו הרף עין קצר ויחיד.
חד פעמיות הרגע- רגע שנלכד לא יומת. המשימה ללכוד רגעים.
את החפירה, גושי אדמה חומים הפוכים, צמחי חורף רעננים, יומיים של סערות וגשמים, קולות ציפורים מכל כיוון ובכל שפה שהיא, קשה לבודדם. ריח פריחת הדרים, אישה זרה נהרגה השבוע בפיגוע בירושלים.
עלי שלכת של עץ תות, עלי שלכת של גפן, סירפדים, לופים, נדנדה ועליה מזרן מרופט ומלוכלך. שולחן עץ מוזנח וסביבו צמחייה גבוהה. מסביב תמונה של טבע המשתלט על הסדר של האדם. מתחת לסוכת הגפנים שני מקררים, שולחן עם כל מיני בקבוקים וקרטון גדול. אגרייה חדשה עומדת בצד ולידה טלוויזיה ישנה מכוסה בעלי ברוש שנשרו. סולם, המון זרדי ורדים מסביב.
לגן יש רעש תמידי של כל מיני דברים זזים, נושרים, מתקתקים, אני מרגישה שאני ממש אורבת להתרחשויות.
רואה את העננים מתקרבים, לא בטוח שלא ירד גשם כרגע. אבל אי אפשר לייחס לטבע כוונה, כל ניסיון כזה הוא על אחריות הכותב בלבד. לטבע התנהגות די קבועה ומוסדרת בד"כ.
אתה מצפה לראות סדר בעולם: שמים ויבשה אגם וצמחים ובתים, כל דבר במקומו. פתאום הרגשה של ורטיגו- הדברים מתערבבים, לא ברור מה למטה ומה למעלה.
לשבת, להסתכל בנוף ולחכות להתרחשות. מה יכולה להיות ההתרחשות: חילופי צבעים, ריח, רוח, קול, זווית ראייה, תמונה, היפוך תמונה.